דבר אלי בפתקים

מאז ש"דירת שותפים" תורגם לעברית, הוא מחכה לי בזווית העין. התקציר שלו מרמז על רומן רומנטי קליל מהסוג שאני אוהבת ואפילו מתחבר לז'אנר האהוב עלי שהוא ספרי מכתבים. לא יודעת בדיוק למה חיכיתי איתו כל כך הרבה זמן. בעצם, אני כן יודעת. ביקורות טובות איכזבו אותי לאחרונה וקצת חששתי להתאכזב ממשהו שעשה רושם טוב.

גם הפרק הראשון שקראתי באתר גרם לי קצת להתעצבן על הגיבורה ולא הייתי בטוחה שאני רוצה לקרוא שוב על מישהי שלא מתמודדת טוב עם המציאות. אבל אתמול, הייתי חייבת משהו קליל ומשפר מצב רוח אז אמרתי לעצמי, יאללה, מקסימום תתאכזבי. אז התחלתי שוב מהתחלה, כולל הפרק הראשון המעצבן שממש לא הכין אותי למה שקורה בספר הנהדר הזה.

טיפני מור, עובדת זוטרה בהוצאת ספרים שמרוויחה בקושי שכר מינימום זקוקה למקום לגור בו אחרי שהחבר שלה עוזב אותה ומאיים לדרוש ממנה שכר דירה על הדירה שלו שבה היא גרה כרגע. הפתרון היחיד במחיר שהיא יכולה לעמוד בו זה לגור בדירה של ליאון שעובד משמרות לילה ובסופי שבוע נמצא אצל החברה שלו וזקוק להכנסה נוספת. הוא נמצא בדירה רק בין תשע בבוקר עד שש אחרי הצוהריים, בימים שני עד שישי, הזמן שבו טיפני נמצאת בעבודה. הסידור הזה של שני אנשים שחולקים דירה ומיטה - לא באותו זמן, מוזר לשניהם (זה באמת מוזר) אבל הבעיות הכספיות שלהם מאלצות אותם להתפשר ולאט לאט הם מסתגלים, ומתקשרים ביניהם בפתקים שהם משאירים זה לזה. מה שיפה בספר הזה בעיני, זה שלאט לאט הדמויות של ליאון וטיפי נפרשות בפני הקורא - ואני כותבת נפרשות ולא מתפתחות כי הן לא עוברות שינוי מהותי הן מתגלות לנו בדיוק כמו שהן. הספר כתוב בגוף ראשון פעם מצד טיפי ופעם מצד ליאון, ואני התאהבתי בשניהם עם כל פרק שקראתי. קצת קשה לתאר דברים שאהבתי בלי לתת ספוילרים, אבל מה שגרם לי ממש לחבב את הספר הזה שכל ההתפתחות של היחסים בין הגיבורים והחברים שלהם היתה מאוד טבעית. לא היו סודות נוראיים שאיימו על היחסים החבריים ועם זאת, היה קורטוב של מתח בדיוק במידה הנכונה. יש בספר נגיעה שטחית בנושא התעללות נפשית. ואני שמאוד חרדתית בנושא הספציפי הזה, צלחתי אותו בשלום. ואם זה לא היה ברור מכל מה שכתבתי, הספר מומלץ בהחלט.

דירת שותפים//בת' אולירי

הוצאת כנרת זמורה-דביר

432 עמודים מודפסים