אמנות הסיפור

אמבטית קצף זה פינוק מיוחד שלא קורה אצלי באופן ספונטני. אני מתכננת, מארגנת, שלא יסתבר חלילה שאין מספיק מים חמים וכשאני יוצאת ממנה אני רכה ומסופקת.

כשסיימתי לקרוא את אומנות הזיוף הרגשתי רכה ומסופקת, כאילו שעשיתי אמבטית קצף, רק מבפנים.

זה ספר שמתחיל בציור קיר של חמניות, ממשיך בנשיקה בארון וככל שהמשכתי לקרוא לא רציתי שהוא ייגמר.

יש בו משפחה גדולה שמורכבת בעיקר מנשים. לכל אחת מהן יש סיפור משלה, בעיות משלה שהיא צריכה לפתור, אבל קודם כל הן דואגות זו לזו, מטפלות זו בזו ועובדות יחד כדי לפתור את הבעיות המשפחתיות וכאלה יש בשפע. הן יודעות להסתדר לבד, אך כשכל מיני גברים צצים לפתע, החל מהגבר עם הנשיקה בארון ועד השותף העסקי לשעבר של אבי המשפחה שנפטר, זה אך טבעי שהנטיה לדחות אותם תתרכך ככל שהם יותר עקשנים.

הגברים, גם הם לא מושלמים, לכולם יש פחדים, או משהו להסתיר (או גם וגם), וככל שהסיפור מתקדם והשכבות מתקלפות ההנאה מתגברת.

זה ספר של שבת חורפית עם כוס שוקו חמימה (או תה אם זה מה שתעדיפו) ועוגת שמרים קינמון שיצאה בדיוק מהתנור. למרות המגרעות של חלק מהגיבורים, וכמובן של האנטי-גיבורים (הדמויות הרעות באמת בסיפור, אין לי מושג איך לקרוא להם), הכל מחליק בגרון כמו השוקו ועוגת השמרים.

היה קטע שבו נזכרתי בקומדיות של פעם עם דני קיי, שהדלת נפתחת כל פעם ועוד דמות מצטרפת לחדר. רוב הזמן היה לי חיוך, ולא מעט פעמים ציחקקתי, כי ככה זה בקומדיה (של טעויות) גם שנדמה שמשהו לא טוב קורה, יש מין בטחון שבסוף הכל יהיה בסדר.

חוץ מזה הספר מלווה בפלייליסט מושקע שגם מי שרוכש ספר מודפס, יוכל לפתוח אותו, כי ככה זה כשמי שמוציא את הספר ממש בעניין שלו.

אומנות הזיוף הוא ספר השנה שלי. ספר שעושה טוב בלב ונעים בנשמה. הוא מעניין וגם מותח, הקונפליקטים הרגישו לי אמיתיים, והגיבורים התנהגו באופן הגיוני לדמות. גם כשקצת דאגתי, כי היו לא מעט טלטלות שעברו על הגיבורים בדרכם אל הסוף הטוב, היתה לי תחושה שהוא יגיע.

אומנות הזיוף // ג'ניפר קרוזי

454 עמודים (כולל התודות)

הוצאת ספרים בעלמא