בעיקר דעה קדומה

או, למה לא חייבים לשמוע את נקודת המבט הגברית ברומן הרומנטי.

אחד הספרים האהובים עלי הוא גאוה ודעה קדומה של ג'יין אוסטן. אני מודה שלא קראתי אף אחד מהספרים האחרים שלה, ואם קראתי אני ממש לא זוכרת. את גאוה ודעה קדומה קראתי יותר מפעם אחת, גם בתרגום של אהרון אמיר וגם בתרגום של עירית לינור. אם יצא בעתיד עוד תרגום, אני מניחה שאקרא אותו גם. כמובן שצפיתי בסדרה הנהדרת של הבי.בי.סי עם קולין פירת' ובסרט מ-2005 עם קירה נייטלי ועוד שלל גרסאות מודרניות עם גיבור יהיר ובלתי נסבל וגיבורה שחושבת שהיא יודעת מה טוב בשבילה.

השבוע האזנתי לספר Pride & Papercuts שנכתב על ידי Staci Hart, גרסה מודרנית שמבוססת על הספר שאני אוהבת. הספר הזה כמיטב הספרות הרומנטית העכשוית, מסופר משתי נקודות מבט, של שני הגיבורים, לייני בנט וליאם דארסי. הספר הזה גרם לי להבין שאני אוהבת את גאוה ודעה קדומה למרות ויליאם דארסי ובזכות אליזבת' בנט. ליאם דארסי בספר של סטייסי הארט הוא לא סתם יהיר ובלתי נסבל. אם לויליאם דארסי של ג'יין אוסטן, היתה הצדקה מסויימת להתנשאות שלו כלפי משפחת בנט, בגלל שיטת המעמדות האנגלית, בגלל החינוך האנגלי, בגרסה המודרנית זה פשוט לא עובד בעיני.

סטייסי הארט כתבה סדרת ספרים על האחים לבית בנט. בגלל שכולם גברים, זה לא משך אותי לקרוא אבל אז גיליתי שאחד הספרים הוא על האחות היחידה במשפחה והחלטתי לתת צ'אנס. ליאם דארסי ואחותו ג'ורג'י עובדים בחברת הפרסום המשפחתית שנמצאת בבעלות קתרין דה-ברג, הדודה שלהם. לייני בנט עובדת בחנות ספרים שהיא גם בר, יחד עם אחיה התאום ג'ט. הבעלים של הבר/חנות הספרים, שוכרים את שירותי חברת הפרסום ולייני מייצגת את הבעלים מול חברת הפרסום. בדיוק כמו בספר המקורי של אוסטן, המפגש הראשוני של גיבורי הסיפור קורה במסיבה שנערכת בבר, כשליאם מעליב את לייני מהרגע הראשון שהוא נתקל בה גם אם הוא לא מתכוון שהיא תשמע אותו.

כמו שציינתי, הספר מסופר משתי נקודות המבט, פרק על ידי לייני ופרק על ידי ליאם. העובדה שהפעם יש לנו גם את הצד של דארסי, היא לא לטובת הרומן ולא לטובת הגיבור. להפך, ליאם דארסי הוא אדם מתנשא עם דעות קדומות ובלי שום סיבה ניראית לעין. על פניו, זה לא נשמע שיש לו הכרות מוקדמת עם משפחת בנט שהם כנראה אנשי עסקים (לא קראתי את הספרים הקודמים כאמור אז אין לי כקוראת מספיק מידע על כל משפחת בנט) ואין כאן השוואה בין משפחת אצולה למשפחה ממעמד נמוך, וזה בולט במיוחד בעולם המודרני בו מתרחש הסיפור. דארסי שכבר פסל את לייני מבחינה חברתית, בויכוח עם אחותו, מזלזל ביכולותיה המקצועיות בצורה מופגנת בישיבות העבודה עם הצוותים שאיתם הם עובדים יחד. ההסברים שהוא נותן לנו, הקוראים, מהצד שלו נשמעים מופרכים ובלתי אמינים.

גם אחר כך כשהדודה הנוראית נכנסת לתמונה, ואוסרת על האחיינים שלה, ג'ורג'י ודארסי, להתראות עם בני משפחת בנט, ובכלל עדיף שיגרמו לפיטוריהם, מה שאמור ליצור קונפליקט מורכב יותר, גורם לדארסי להיראות כגבר מטומטם ובלתי מקצועי שנכנע לגחמות בלתי הגיוניות של אישה רעה.

בסופו של דבר הוא מתעשת כמובן, והסיפור זורם בדיוק כמו אצל ג'יין אוסטן לכיוון הנכון של אהבת נצח, אושר ועושר.

הספר הזה וגם לא מעט ספרים אחרים שמסופרים מנקודת מבטם של שני הגיבורים, גרם לי להבין שהנוסחה הזאת לא תמיד עובדת. אני רוצה להאמין בסיפורי אהבה, ואיש מערות שמתנהג לפתע בצורה נאורה, או רודף שמלות שהופך את עורו בגלל האחת והיחידה, לא עושים לי את זה. דארסי של ג'יין אוסטן, מאמין בהבדלי מעמדות בהתאם לכללים של המאה ה-18 התקופה בה מתרחש הסיפור ושני הגיבורים מנצחים את הדעות הקדומות שלהם וגאוותם למען האהבה. הסיבות שבגינן פוסל ליאם דרסי את לייני בנט, לא מוסברות למעט אמירה עמומה כלשהי על הבדלי מעמד שלא תואמת את האלף השלישי, בניו יורק התוססת. אפילו הטענה בהמשך הסיפור, על עוול שנגרם לחברה של קתרין דה-ברג על ידי משפחת בנט, מתקבלת על ידי ליאם בלי שום התנגדות למרות המופרכות שלה (לי היא נשמעה מופרכת למרות שהיא קרתה באחד מהספרים הקודמים בסדרה שלא קראתי).

אז לקרוא או לא לקרוא?

לדעתי לא חייבים. עדיף לקרוא פעם חמישית, או שמינית את המקור.

Pride & Papercuts // Staci Hart

Narrated by Aiden Snow & Mia Madison