מאז ש"דירת שותפים" תורגם לעברית, הוא מחכה לי בזווית העין. התקציר שלו מרמז על רומן רומנטי קליל מהסוג שאני אוהבת ואפילו מתחבר לז'אנר האהוב עלי שהוא ספרי מכתבים. לא יודעת בדיוק למה חיכיתי איתו כל כך הרבה זמן. בעצם, אני כן יודעת. ביקורות טובות איכזבו אותי לאחרונה וקצת חששתי להתאכזב ממשהו שעשה רושם טוב. גם הפרק הראשון שקראתי באתר גרם לי קצת להתעצבן על הגיבורה ולא הייתי בטוחה שאני רוצה לקרוא שוב על מישהי שלא מתמודדת טוב עם המציאות. אבל אתמול, הייתי חייבת משהו קליל ומשפר מצב רוח אז

אמבטית קצף זה פינוק מיוחד שלא קורה אצלי באופן ספונטני. אני מתכננת, מארגנת, שלא יסתבר חלילה שאין מספיק מים חמים וכשאני יוצאת ממנה אני רכה ומסופקת. כשסיימתי לקרוא את אומנות הזיוף הרגשתי רכה ומסופקת, כאילו שעשיתי אמבטית קצף, רק מבפנים. זה ספר שמתחיל בציור קיר של חמניות, ממשיך בנשיקה בארון וככל שהמשכתי לקרוא לא רציתי שהוא ייגמר. יש בו משפחה גדולה שמורכבת בעיקר מנשים. לכל אחת מהן יש סיפור משלה, בעיות משלה שהיא צריכה לפתור, אבל קודם כל הן דואגות זו לזו, מטפלות זו בזו ועובדות יחד כד